תכנית מקהלה ניסיונית לדיירים עם דמנציה מתקדמת בבתי אבות
##semicolon##
https://doi.org/10.47513/mmd.v17i3.1025##semicolon##
dementia##common.commaListSeparator## choir singing##common.commaListSeparator## quality of life##common.commaListSeparator## cognitive##common.commaListSeparator## loneliness##article.abstract##
קיימות עדויות הולכות וגדלות לכך שעשייה מוזיקלית פעילה יכולה לשפר את התפקוד הקוגניטיבי והפסיכו-חברתי בקרב אנשים עם דמנציה בדרגה קלה עד בינונית, אך המחקר על התערבויות, ובפרט שירה במקהלה, בקרב אנשים עם דמנציה מתקדמת, עדיין מוגבל. מטרת מחקר זה הייתה לפתח ולהפעיל תכנית מקהלה לאנשים עם דמנציה מתקדמת המתגוררים בבית אבות, ולבחון את היתרונות האפשריים של תכנית כזו. בחנו את הקשרים בין השתתפות במקהלה לבין תפקוד קוגניטיבי, תחושת בדידות, דיכאון ואיכות חיים, לצד נקודות המבט האישיות של המשתתפים בנוגע לחווייתם. שניים-עשר דיירים השתתפו בחזרות מקהלה שבועיות שהסתיימו בהופעה חגיגית לאחר שמונה חודשים. ההערכות כללו מדדים לפני ואחרי ההתערבות: הערכה קוגניטיבית
(Motreal Cognitive Assessment), מדד הבדידות שלUCLA , סולם הדיכאון הגריאטרי, ומדד איכות החיים בדמנציה. חברי המקהלה השתתפו גם בראיונות שנערכו לאחר ההופעה, ונותחו באפן תמטי. התוצאות הצביעו על ירידה כללית בתחושת הבדידות, שיפור באיכות החיים והאטה בירידה הקוגניטיבית. לא נמצאה ירידה מובהקת בציוני הדיכאון. הניתוח התמטי של הראיונות חשף שישה נושאים מרכזיים: חברות, הנאה ממוזיקה באופן כללי, הנאה מהמקהלה, זיכרונות, משפחה, דת/רוחניות ויופי. בשל גודל המדגם הקטן, יש לראות בממצאים הכמותיים רק סמנים פוטנציאליים למחקר רחב היקף בעתיד.
מילות מפתח: דמנציה, שירה במקהלה, איכות חיים, קוגניציה, בדידות
