הערכת "רפואת מוזיקה" לצד קטמין תוך-ורידי בהפחתת שבר בעצם האמה בילדים במסגרת חדר מיון שלישוני
##semicolon##
https://doi.org/10.47513/mmd.v17i4.1104##semicolon##
Pediatrics##common.commaListSeparator## Procedural Sedation##common.commaListSeparator## Pediatric Emergency Medicine##common.commaListSeparator## Forearm Fracture Reduction##common.commaListSeparator## Music Medicine##article.abstract##
מטרת המחקר הייתה לבדוק האם במהלך טשטוש באמצעות קטמין תוך-ורידי (IV) להפחתת שברים בעצם האמה בילדים, הוספת מוזיקה יכולה להפחית את מינון הקטמין הנדרש בהשוואה לשימוש בקטמין בלבד, וכן לשפר את תחושת הנוחות של המטופל. המחקר בוצע רטרוספקטיבית וכלל מטופלים ילדים (בני 1 -18 שנים) עם שברים מבודדים בעצם האמה, שקיבלו טשטוש פרוצדורלי באמצעות קטמין. קבוצת הביקורת (n = 55) קיבלה קטמין תוך-ורידי בלבד, בעוד שקבוצת ההתערבות (n = 90) קיבלה קטמין תוך-ורידי ושמעה את “Wiegenlied” אופוס 49 מאת יוהנס ברהמס כגורם תומך פרוצדורלי. הנתונים שנאספו כללו מינוני קטמין, מספר מנות נוספות שניתנו, או את משך ביצוע הפרוצדורה. הניתוח הסטטיסטי כלל את מבחן chi-square ומבחן Wilcoxon–Mann–Whitney. לא נמצאו הבדלים מובהקים במינוני הקטמין, במספר המנות הנוספות או במשך הפרוצדורה בין שתי הקבוצות. משובים מרופאי חדר המיון לילדים ומתמחים באורתופדיה העלו כי המוזיקה תרמה ליצירת סביבה רגועה יותר, סייעה בהפחתת חרדה ושיפרה את החוויה הכללית במהלך הפרוצדורה.
למרות שלא נמצאה השפעה מובהקת של מינוני הקטמין, למוזיקה הייתה תרומה חיובית לתהליך. שילוב מוזיקה בפרוטוקולי טשטוש של ילדים עשוי לשפר את הרווחה הרגשית והגופנית שלהם. נדרש מחקר נוסף כדי להרחיב ולבסס את תחום המוזיקה ורפואה בטיפול בילדים כחלק מגישה הוליסטית וממוקדת-ילד.
מילות מפתח: מוזיקה ורפואה, טשטוש פרוצדורלי, קטמין, שברים, רפואת ילדים
